אגמים גדולים עינייך
שם שטים געגועייך
כספינות חותרות מאופל
עמוסות מטען של עצב
מי הוא זה אשר תבכי לו
עד מתי עוד תחכי לו
וטמון הוא תחת אבן
כי טרוף טורף הנער
עד מתי כלה לאבל
עד מתי משדות הצער
תהלכי
והיתה רוחי הודפת
עננים מעל פנייך
כמו יונה המרחפת
לבשר קלו המים
ודמעה אחת של מלח
על הלחי מתגלגלת
כהבהוב כוכב נושרת
מישאלה בלב הערב
מדליקה
לו הייתי לך נמל
לו הייתי לך ערסל.