כיבו את האור
התחיל המשחק
דורון ואני
במקלט מאובק
בחוץ ילדים
סופרים ת'דקות
נצמדים זה לזה
בצלילי נשיקות
אני נמסה
במקומות אסורים
ריח של במבה
וזיעת נעורים
דורון לא נושם
ונצמד אל עצמו
למרות שבאור
מדבר כמו גיבור
אתמול בשיעור
לחש לבנות
שיש לי קן
ציפורים בין הגבות
בכיתי מאוד
בחדר מגמה
ואהבתי יותר
כל דמעה שירדה
כי הערב הזה הוא בשבילי
שבע דקות בגן עדן שלי.
עיגולי חשיכה
נעים בחלל
הגיבור הגדול
לא מסוגל
מגששת לאט
אל פניו הרכות
לחזק את הנער
שעושה לי לבכות
ויודעת מיד
שבחוץ אספר
שהיתה נשיקה
ואפילו יותר
