מילים לשיר משירי הבן האובד

בדרך

ובדרך אמרה לו האבן:
פעמיך כבדו כל כך.
האתה - אמרה לו האבן -
תחזור לביתך הנשכח?

ובדרך אמר לו השיח:
קומתך שחה מאד.
איך תגיע - אמר לו השיח-
איך תגיע הלוך ומעוד?

ועמדו ציוני הדרך
לא הכירו באיש הזר,
והיו ציוני הדרך
מזדקרים ודוקרים כדרדר.

ובדרך קראה לו העין:
שפתיך יבשו בצמא!
ויכרע וישת מן המים
ודמעה נגעה בדמעה.


בבית

אמרה האחות: "אני שכחתי".
"אינני זוכר" - אמר האח.
אמרה הכלה: "אני סלחתי".
אמר האב: "אנכי לא אסלח".
והאם עמדה בחלון ושתקה:
הוי, איזו דרך ארכה!

אמרה האחות: "הסופה מיללת".
"הרוח נושבת". - אמר האח.
אמרה הכלה: "נעולה הדרת".
אמר האב: "אנכי לא אפתח".
והאם עמדה ודבר לא אמרה:
רבון העולם איזו רוח קרה!

אמרה האחות: "חמשה אנחנו".
"נשב ונסעד". - אמר האח.
אמרה הכלה: "השלחן ערכנו".
אמר האב: "כי יאה לנו כך".
והאם דומם הסכין נטלה,
לחמש פרוסות פרסה החלה.

אכלה האחות את פתה כזית,
ביין טבל את פתו האח,
שבחה הכלה את עקרת -הבית, אכל האב ונאנח.
אז קמה האם, הכלים אספה
ותפתח את הדלת לסופה.


בתשובתו

לא זכאי, אף לא נקי כפים,
והלב לא חזר בתשובה -
ויכרע על הסף אפים,
וישכב ולקום לא אבה.

"שבעתיים מעלתי המעל,
שבעתיים חללתי השם,
ועדים השמים ממעל,
כי תמיד הייתי אשם.

ועדים השמים ממעל
שדבק בבשרי החטא,
כי אשוב ואמעל המעל,
כי עודני הבן האובד".

האחות בפתח הדלת
ראש השפילה, מחתה דמעה,
הכלה בפתח הדלת
את ידיה פכרה בדממה.

והאח בבית פנימה
לא יצא לקראתו, לא קרב,
ויבט מן הבית פנימה
אל אחיו השוכב על הסף.

רק האם נשאה את פניה
ופניה היו קורנים:
"היינו-הך אם צדיק או פושע,
ובלבד שחזרת, בני

לעולם לא יסלח אביך,
לא סליחות הוא אגר בלב.
קומה, בני, וקבל מאביך
את ברכת חרונו האוהב.

מילים לשיר לאה גולדברג