היא לא תשכח
את מבטו של איש הפלא
היא לא תשכח
מילים שלחש לה
על ספסל לבן
בגן של נשמתה
מילים כאלה
נשארות חקוקות לעד
היא לא תשכח
את ביקורו של איש הקסם
להזכיר לה
את מבוכת הזמן
מי שיודע את סופו
לא יחכה אפילו רגע קט
מילים כאלה
נשארות חקוקות לעד
חיוך יודע ומוכר
תחת כובעו מבט נסתר
הוא בא רק בשבילה
להאיר את נשמתה
להעיר אותה מתרדמתה
הוא שם ידיעה בכף ידה
ומבטו אמר
אני הכל והלא כלום
אני הכל והלא כלום
והיא תכתוב את מילותיו
על גזע עץ ישן
ותשתול שם פרח
כאות תודה למתנה
היא לא תשכח
את רגע החסד
בו צחקה מהפשטות
נמלאה מהריקות
הכל ולא כלום
הכל ולא כלום...
