עוד יורה אחד
הרוח קרה מעד
בין צוקי תהומך
החום אבד
געגוע נרדף בחופי המודע
איך נגעת... .
אם תחשבי שוב עליי..
החזרת אותי שם
שוב לבד
כאף אחד
אין שיגע בי עמוק
שידע איך לשתוק
שיחזור כי רחוק
זיכרון שהשלכת לרחוב
שנזרע בפנים, לא יעזוב
וישא לו אחר
לא יטיב איתי יותר
עוד שקיעה ועובר מחשבות
אוחז יותר: את
אשבה, לא אשתחרר
מהאור שזהר
ונשקע בעבר,
עדיין מחר: נשמת אותי.
נם,
זריחה,
האתמול יחזור
לשנייה ארוכה
שמאז נשארה
מאותה אהבה, שבשבילי -
התמונה שהלב
רק יזכור
את בוכה,
חוצה את טירופך
חופרת אל השקט -
המטפס על מבטך
אל נימי תחושתך.
הנשימה כבדה:
עב, ירח, גשם
טיפה ועוד טיפה
הנה את חוזרת
שמלתך דובקת אל העור
רצה,
אסורה,
כנדנדה נותרת
החורקת בכאב
הזיעה מטפסת ברוח צוחקת
ליל שתיקה סוערת
